החלטה בתיק בר"ע 3419/07

1.      לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת א' שניידר) מיום 20.11.07, בבש"א 6587/07 (ה"פ 728/07), בה דחה בית המשפט את בקשת המבקשים למתן צו עשה זמני, המורה למשיבים 1-4 (להלן: המשיבים) לאפשר מעבר או גישה למגרש שברחוב הנשיא 1 בירושלים, המצוי בחזקת המבקשים והידוע כגוש 30027 חלקות 26, 36 (להלן: המגרש), או צו מניעה זמני, האוסר על המשיבים למנוע מעבר או גישה כאמור.

2.      ואלה העובדות הצריכות לענין. החל משנת 1991, שוכרים המבקשים, שהם בני-זוג, את המגרש מחברת אפריקה ישראל מגורים בע"מ ומפעילים בו חניון בתשלום לקהל הרחב בשם "רכבי הנשיא". בין החלקות המרכיבות את המגרש (חלקות 26 ו- 36 כאמור) מחברת חלקה 35 (להלן: חלקה 35 או החלקה), כפי שמופיע במפת המדידה נספח ב' לבקשה. חלקה 35 מצויה בבעלות משפחת מחקשוילי, עליה נמנים המשיבים. החל מחודש יולי 1993, שכרו המבקשים את חלקה 35 ממשפחת מחקשוילי, על-פי הסכם שכירות שנחתם בין הצדדים ותוקפו הוארך מעת לעת.

המשיב 5 מונה ככונס נכסים על חלקה 35 בצו של ראש ההוצאה לפועל מיום 22.4.93, לפי סעיף 53 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967. בצו המינוי הוסמך המשיב 5 לממש שעבוד על החלקה עקב חובות נטענים של בעלי החלקה למדינת ישראל בגין תשלומי מיסים.

ביום 21.3.07 הגישו המשיבים נגד המבקשים תביעה בסדר דין מקוצר לסילוק ידם מחלקה 35 (להלן: התביעה). המבקשים הגישו בקשת רשות להתגונן, ובדיון שהתקיים ביום 20.6.07 ניתן פסק דין בהסכמה, לפיו המבקשים יפנו את חלקה 35 והמשיבים יהיו רשאים לגדר אותה בהתאם לגבולות שנקבעו במפת המדידה שצורפה לכתב התביעה, וזאת "מבלי לפגוע בטענה מטענות הצדדים ומבלי להודות בטענה מטענות הצד האחר, בהליכים אחרים, ככל שיתקימו בנוגע לנכס נשוא התביעה"(להלן: פסק הדין) (נספח י' לבקשה).

ביום 11.9.07 גידר המשיב 1 את חלקה 35 בהתאם לפסק הדין. בעקבות זאת הגישו המבקשים, באותו יום, את הבקשה למתן סעד זמני (בש"א 6587/07 הנ"ל) (להלן: הבקשה לסעד זמני). כן הגישו תובענה למתן פסק דין הצהרתי בדבר קיומן של זכות מעבר או זיקת הנאה בחלקה 35 (ה"פ 728/07). לכתחילה ניתן צו ארעי עד למתן החלטה בבקשה לסעד הזמני. בסופו של דבר, נדחתה הבקשה לסעד זמני בהחלטה מיום 20.11.07 מושא הבקשה לרשות ערעור.

בית משפט קמא ציין בהחלטתו, כי המבקשים לא הזכירו בבקשה לסעד זמני את קיומו של פסק הדין, ועשו כן רק בתצהיר המבקשת 1 שתמך בבקשה, אליו אף צורף פסק הדין כנספח, ואף זאת בצורה מובלעת. בית משפט קמא נתן משקל רב לנתון זה וקבע, כי התנהלות זו של המבקשים עולה כדי הגשת הבקשה בחוסר תום לב. בנוסף קבע בית משפט קמא, כי בפועל המבקשים לא פינו את חלקה 35, לא לפני פסק הדין ולא לאחריו, אלא המשיכו להשתמש בה למטרותיהם, כלומר למעבר למגרש ולהחניית מכוניות, וזאת בניגוד להצהרותיהם ותוך הפרה של פסק הדין. בשניים אלה, מצא בית משפט קמא חוסר תום לב בהגשת הבקשה. עוד קבע בית המשפט, כי בדיון שהתקיים בפניו ביום 15.11.07 לא נסתרה טענת המשיבים שקיימת כניסה חלופית לחניון שמפעילים המבקשים. על יסוד כל אלה דחה בית המשפט קמא את הבקשה לסעד זמני. ומכאן הבקשה לרשות ערעור שהגישו המבקשים.

בקשה שהגישו המבקשים לעיכוב ביצוע ההחלטה נדחתה על ידי בית משפט קמא. בקשה לסעד זמני בערעור התקבלה, ולמבקשים ניתנה זכות מעבר בחלקה עד למתן החלטה בבקשה לרשות ערעור (החלטה מיום 10.2.08 בבש"א 8314/07, מפי כב' השופט צ' סגל).

עד כאן העובדות הצריכות לענין וסקירת ההליכים המשפטיים עד כה.

3.      המבקשים טוענים, כי עומדת להם זכות מעבר דרך חלקה 35 למגרש בו הם מפעילים את החניון, וזאת כפי שהיה "משך כל השנים", ולמצער מזה כ- 20 שנה. לטענתם, זו דרך הגישה היחידה למגרש ואין בלתה. אשר לפסק הדין שקבע כי המבקשים יפנו את החלקה והמשיבים יוכלו לגדר אותה, טוענים המבקשים, כי החיוב האמור נקבע תוך שמירה על טענותיהם של הצדדים בהליכים אחרים ככל שיתקיימו בנוגע לחלקה 35, וכי סייג זה כוון בדיוק לטענתם של המבקשים בדבר קיומה של זכות מעבר לטובתם.

המבקשים סמכו במידה רבה את טענתם בנוגע לקיומה של זכות מעבר על עמדתו של המשיב 5. במכתב מיום 21.3.06 הודיע המשיב 5 למבקשים, כי הוא משמש כונס נכסים על חלקה 35 מיום 15.6.93 (כך על פי המכתב, נספח ו' לבקשה) וכי הם נחשבים פולשים ומסיגי גבול בה, ודרש מהם לפנותה תוך חודש ימים. אין זה ברור מן המסמכים האם קודם למכתב זה ידעו המבקשים אודות מינויו של המשיב 5 ככונס נכסים על החלקה. במכתב מיום 28.8.06 הודיע המשיב 5 למשיבים, כי השכרת החלקה על ידם למבקשים נעשתה ללא כל זכות חוקית ודרש מהם, בין היתר, להימנע מגידורה, אחרת יהווה הדבר הסגת גבול (נספח יב'1 לבקשה). לאחר מכן, בעקבות פניה של המבקשים, אישר המשיב 5 למבקשים במכתב מיום 11.9.07, כי "אין מניעה לזכות המעבר מעל לחלקה הנדונה כפי שנעשה ב- 20 השנה האחרונים" (נספח ז' לבקשה).

בהמשך, ובמסגרת ההליכים בבית משפט זה ובבית משפט קמא, חזר המשיב 5 על עמדה זו. כך, בדיון שהתקיים בבית משפט קמא ביום 15.11.07 טען המשיב 5, כי יש לשמור על המצב הקיים. המשיב 5 אמר באותו דיון, כי גידור החלקה על ידי המשיבים נעשה ללא הסכמתו, ומבחינתו כל ההתדיינויות שהתקיימו בין בעלי הדין מבלי שהיה צד להן "הן אפס" (פרוטוקול הדיון נספח יא' לבקשה). במסגרת הבקשה לסעד זמני בערעור בבית משפט זה, פנה המשיב 5 לבית המשפט במכתב מיום 25.12.07, בו הביע את עמדתו, לפיה "יש לשמר את המצב הקיים לפיו לתובעים-המבקשים יש זכות מעבר דרך חלקה 35 כפי שהיה במהלך שנים רבות".

המבקשים טענו וטוענים, כי פינו את החלקה מיד לאחר הודעת הכונס מיום 21.3.06, ומאז ועד היום עשו בה שימוש לצורך מעבר בלבד.

טענה נוספת של המבקשים היא, כי בחסימת המעבר דרך חלקה 35 למגרש ייגרם נזק עצום ורב, בלתי הפיך, שכן עקב כך החניון, שהוא מקור פרנסתם ומקום חניה יחיד עבור רבים, יפסיק לפעול, מה שאף עתיד לחשוף אותם ל"תביעות עתק" מצד מנויים בו. לעומת זאת, מאז סיום הסכם השכירות בין הצדדים לא עשו המשיבים כל שימוש  בחלקה והיא עומדת כאבן שאין לה הופכין. בבקשה לסעד זמני אף ציינו המבקשים, כי חסימת הגישה לחניון דרך חלקה 35 גורמת תקלות ומריבות, עומסי תנועה, תאונות ונזקים עקיפים נוספים.

4.      המשיבים כופרים בקיומה של זכות מעבר למבקשים בחלקה 35. לטענתם, אין כל בסיס המקים למבקשים זיקת הנאה בחלקה. זכות המעבר היחידה שעמדה למבקשים בחלקה היתה במסגרת זכותם לשימוש ולחזקה כשוכרי החלקה מכוח הסכם השכירות בין הצדדים. משזה בא לסיומו, פקעה עימו כל זכות שהיתה למבקשים בחלקה. המשיבים מוסיפים וטוענים, כי פסק הדין מקים השתק עילה והשתק פלוגתא באשר לטענת המבקשים לזכות מעבר כאמור. למבקשים היתה הזדמנות לטעון לקיומה של זכות מעבר במסגרת ההליכים בתביעה לסילוק יד, ואולם הם לא עשו כן. יתרה מכך, משהוסכם ונקבע בפסק הדין, כי המבקשים יפנו את החלקה וכי המשיבים יוכלו לגדר אותה בהתאם לגבולות שבמפת המדידה, ברי כי אין ולא יכולה להיות למבקשים זכות מעבר בחלקה כנטען על ידם. שמירת הזכויות והטענות שנקבעה בפסק הדין בהסכמה נועדה לאפשר לצדדים לטעון כל שיחפצו במסגרת תביעה שיגישו המשיבים נגד המבקשים בגין הפרת הסכם השכירות.

המשיבים טוענים, כי בפועל המבקשים לא פינו מעולם את החלקה והמשיכו כל העת לעשות בה שימוש כחלק מן החניון, לרבות ביום בו הגיע המבקש 1 למקום כדי לגדר את החלקה על פי  פסק הדין.

עוד טוענים המשיבים, כי קיימת כניסה אפשרית נוספת לחניון, אותה סגרו המבקשים באמצעות מחסום על מנת שלא להציב בה שומר ולחסוך בכוח אדם, אולם פתחו אותה ועשו בה שימוש ביום 11.9.07, לאחר שהמבקש 1 גידר את החלקה. בנוסף, לדבריהם, ניתן להיכנס לחלקה אף דרך רחוב קרן היסוד עימו היא גובלת.

למשיבים טענות שונות גם בדבר מעמדו של המשיב 5 במחלוקת שבין בעלי הדין, שעיקרן כי בפעולותיו ובעמדתו כמתואר לעיל חרג מסמכותו על פי צו המינוי והדין.

5.      ביום 26.2.08 התקבל בבית המשפט מכתבו של המשיב 5, בו הוא מודיע כי נפלה טעות במכתביו הנ"ל מיום 11.9.07 ומיום 25.12.07, וכי "הכוונה הייתה כי הנכס היה מוחזק ע"י מר עודד אזולאי [המבקש 1] ו/או עסקי רכב הנשיא, בשכירות בהתאם לחוזה השכירות, ולא היה ידוע לי על זכות מעבר ו/או זכות אחרת כל שהיא ואין בכוונת מכתביי הנ"ל להעניק למר עודד אזולאי ו/או עסקי רכב הנשיא זכות מעבר או זכות אחרת כל שהיא".

תשובת המשיבים לבקשה לרשות ערעור ניתנה לאחר מכן. בתשובה נטען כי הבקשה לסעד זמני נסמכה כל כולה על עמדתו של המשיב 5, אשר התיימר להעניק למבקשים זכות מעבר בחלקה, וכי לאור התפנית בעמדתו של המשיב 5 כפי שבאה לביטוי במכתבו האחרון מיום 26.2.08, נשמטת הקרקע תחת הבקשה.